חינוך פיננסי: ילדים, כסף ומה שבניהם

חינוך פיננסי: ילדים, כסף ומה שבניהם

" לכולם בכיתה כבר יש"… ברור… רק אנחנו הורים מזניחים.

הדור הזה הוא דור צרכני ורכושני ברובו. למי יש יותר, כמה אבא שלך מרוויח, למי יש אוטו יותר שווה, הנעליים הממותגות, הנסיעה השווה יותר לחו"ל וכדומה.

איך מתמודדים עם הלחץ שמפעילים הילדים? איך מלמדים אותם את ערך הכסף? מאיזה גיל להתחיל?

חינוך פיננסי לילדים. יוצאים לדרך..

דוגמא אישית: קודם כל ומעל הכל, תמיד ובכל תחום. אתם חוגרים חגורת בטיחות? אתם לא משתמשים בנייד באמצע האוכל? יכולים לדרוש זאת מהילדים. כך שלמעשה מה שאתם מצפים מהם – תהיו גם אתם.

להתחיל לשוחח על הנושא   מוקדם ויפה שעה אחת קודם:  שאלת השאלות: מתי מתחילים לדבר על כסף עם ילדים? דעתי – שהם מתחילים להבין מה קורה מסביבם. למשל: מה ההבדל בין שטר למטבע? האם בתוך כרטיס האשראי מתחבא כסף? מה המספר על השטר אומר? מה זה כסף בכלל? מה טוב בו? מה לא? מאיפה מגיע הכסף? מה עושים איתו? כשאני יושבת בשיחות עם ילדים בכיתות א-ב , הם כבר באים מלאי ידע ודעות קדומות על כסף ממה ששמעו בבית. אתם לא מאמינים כמה הילדים קולטים, ולא בטוח שאת המסר שרצינו לעביר להם.

דמי כיס: המפתח לחינוך פיננסי. תנו דמי כיס ביום קבוע ובזמן קבוע וביוזמתכם. סכום המותאם לצרכי הילד (ילד בן 5 לא יקבל סכום של ילד בן 10 או 15..). אני באופן אישי  לא מתחברת לתשלום עבור מטלות הבית. אילו היו משלמים לי על כל פריט לבוש שכיבסתי… הבית של כולם וכולם צריכים לתת יד לתחזוק השוטף.

דמי הכיס יאפשרו לילד ללמוד כיצד להתנהל עם תקציב מוגבל, לתעדף את רצונותיו.

אם לילד נגמרו דמי הכיס אל תתנו לו עוד כסף. למדו אותו מהם תכנון ומגבלות תקציב . אל תתנו "על חשבון" החודש הבא. אל תהפכו אותו כבר בגיל צעיר לצרכן אשראי. למדו אותו צרכנות נכונה והשוואת מחירים. אולי בחנות הסמוכה הצעצוע יותר זול. כוונו את הילד והדריכו אותו. אתם המורים שלו בתחום הזה.

קופה קטנה: מי לא מקבל מידי פעם מתנה קטנה מסבא וסבתא? דמי חנוכה? פרס על מציאת האפיקומן? צרו קופה קטנה לכל ילד. קופה זו תוכל לשמש את ילדכם לקניית המוצרים האהובים עליהם כמובן בהסכמת ההורים. תפקידנו לכוונם, להסביר להם מהו סדר עדיפויות נכון, אך לתת להם להרגיש את המחוייבות והאחריות בשימוש בכסף (כן, לפעמים הוא גם נגמר…).

אנחנו לא עדר! "לכל הכיתה כבר יש…":  בדקו עם הורי הכיתה אם האמירה נכונה. הסבירו לילד את עמדתכם ביחס לטענה ברמה הערכית והכלכלית. חישבו האם נכון לרכוש את המוצר בכל מחיר? האם הילד יכול להשתתף בקניית המוצר? אם לא, נא הסבירו לילד את עמדתכם הברורה בנושא.

אין לי כסף: באחד הימים ביקש ממני בני הצעיר לקנות לו מוצר שהיה לדעתי מיותר, יקר, ולא הכרחי. אמרתי לו שאין לי כסף לקנות את זה. זאת היתה טעות. הילד נלחץ שאנחנו עניים ואין לנו כסף לכלום. מאז אני אומרת להם ש: "לזה אין לי כסף. יש לי כסף לדברים אחרים", למשל, לשיעורים פרטיים, לחוג. אבל לא לשדרוג הטלפון הנייד. יש לנו סדרי עדיפויות וכך אנחנו נוהגים במשפחה. לפי מה שחשוב לנו.

הסביבה כמקור לחץ – מזעור נזקים: הילדים הם מקור להוצאות כספיות במסגרת הסביבה בה הם נמצאים, החל     מ "אבא/אמא של שבת" בגן, עובד דרך משלוחי מנות בפורים, מתנות לאירועי בר/ת מצווה והאירועים עצמם, שמלת נשף בסיום י"ב, מכונית עם קבלת רשיון נהיגה…. ואנחנו לא רוצים שהילד שלנו יהיה אחרון, לא מושקע, שינודה מהחברה. בואו נשים יד על הלב, התחרות במרבית המקרים היא בנינו, ההורים. ומי שמשלם את המחיר הם הילדים שלנו. לכן, אני תמיד כחברת וועד הכיתה/גן הייתי עושה יישור קו עם ההורים בתחילת השנה ומנסה למזער נזקים. הרי אמרנו – דוגמא אישית. למשל : סכום וסטנדרט קבוע למתנות בגן לימי הולדת. סכום קבוע למתנת בני/בנות מצווה וכן הלאה. לרוב זה הצליח. הרי לרובינו ישנה מטרה משותפת.

מעגל העבודה? לא רק למבוגרים: נוער מגיל 16 יכול על פי חוקי הנוער לעבוד בעבודה המיועדת לבני גילם. נכון לעודד ולתמרץ את בני הנוער לצאת לעבוד ואף לסייע להם במציאת עבודה על מנת שיוכלו לממן את הצרכים האישיים/חברתיים שלהם. פיתחו לילד חשבון בנק – זוהי הזדמנות ללמד אותו עוד נושא חשוב לחיים. למדו אותו לקרוא דפי בנק , איך מתנהל חשבון: עמלות, ריביות וכו'. והצעירים? מי מאתנו לא עשה בייביסיטר על הבן של השכן?

אהבה לא נמדדת בכסף:  בילוי משפחתי משותף, זמן איכות, לא נמדד בכסף. אפשר ליצור זמן משותף עם הילדים בבית במשחקי קופסא, עבודות יצירה, הכנת ארוחת ערב, אפיה, יציאה משותפת לגינה ועוד רעיונות רבים. כבו את הטלפון והקדישו לילדיכם זמן איכותי משלהם. זה שווה כל שקל.

קביעת גבולות לפני יציאה לקניון או לקניות: לא כל יציאה לסרט למשל, מחויבת גם מסע קניות בקניון. נכון להגדיר זאת מראש, לפני היציאה מהבית (היום הולכים רק לסרט, ואחריו נחזור הביתה לארוחת ערב משותפת…). אפשר להגביל מראש את גובה הקניה ולעמוד על הסכום שהוגדר.

בלי סודות: נכון לשתף את בני המשפחה במצב הכלכלי ברמת ידע המתאימה לגילם וליכולת להכיל ולהבין את הנושא. אי שיתוף הילדים עלול ליצור קונפליקט בין רצונותיהם ויכולתנו כהורים לעמוד בציפיות הכלכליות. שיתוף המשפחה הופכת את כל בני הבית שותפים, ובמידה מסוימת לאחראים על ההתנהלות הכלכלית ועשויה למנוע חיכוכים רבים בין ההורים לילדיהם. אני אומרת תמיד שיש לנו כסף למה שצריך וקצת למה שרוצים. מצבנו הכלכלי האמיתי שמור במערכת.